‫סוף ההצגה היא ראשיתה, בה מתחיל הכל שוב מחדש. ספרו של הסופר הישראלי אשכול נבו 'ארבעה בתים וגעגוע' משקף מציאות זו. הספר עובד למחזה תיאטרון על ידי הבמאית הגרמניה ניקול לייכר. בין השניים נוצר שיתוף פעולה אותנטי אשר אף תרם לפרסומו של הסופר הישראלי בגרמניה. בנוסף לסופר ולבמאית, גם השחקניות והשחקנים המקצועיים המשתתפים בפרויקט מגיעים מרקע גרמני ישראלי ו/או ערבי. הספר, כמו גם המחזה המבוסס עליו, מתאר מצבים ומפגשים המציגים מציאות עכשווית בחברה הישראלית, אולם מזכירים גם מאפיינים של דור של מחפשי דרך בגרמניה כמו גם בשאר העולם.


נועה הסטודנטית עוזבת את חברה אמיר, על מנת למצוא שוב את קולה הפנימי. בעוד ששכנתה סימה מקנאה בחירות החדשה של הצעירה, מתעמת אמיר עם גורלו של צעיר אחר, יותם. הנער יותם נשכח מליבם של הוריו לאחר מותו של אחיו הבכור במלחמת לבנון. דמויות אחרות בסיפור הן מודי, שלאחר נדודים ברחבי תבל נכנע לגעגועים הביתה, וסאדיק, מנקה הרחובות הערבי, המבקש למצוא דרך להיכנס לביתו לשעבר בו מתגוררים כעת יהודים ישראלים. כל הדמויות מאבדות או שוכחות משהו ובכל זאת בסופו של דבר מוצאות וחוזרות אל משהו. גם האמניות והאמנים שעבדו על טווית הפסיפס הזה הביאו אל התהליך את הרקע האישי שלהם והתמודדו עם שאלות.



פרספקטיבות וצורות התמודדות שונות שבאו לידי ביטוי במהלך החזרות וההצגות היוו את ליבו של הפרויקט 'ארבעה בתים וגעגוע'. אימפרוביזציות ושיחות, כמו גם השימוש באמצעים מוסיקליים ולשוניים (עברית וגרמנית) כוננו לא רק סצינות תאטרליות. הפרויקט איפשר הצצה אל רגישויות בחברות הגרמניות, הישראליות והערביות, תחילה עבור המשתתפים ובהמשך עם העלאת המחזה אל הבמה, גם עבור הקהל - הן בגרמניה והן בישראל. בנוסף פתחה העבודה המשותפת הזדמנות לייסודה של רשת קשרים חדשה בין המעורבים בפרויקט.



הפקת התאטרון 'ארבעה בתים וגעגוע' היא פרויקט של הארגון Glashaus ‪-‬ Verein der Nutzer der Brotfabrik e.V. בין אפריל לדצמבר 2011 כלל הפרויקט את כל שלבי ההפקה, החל מגיבוש קונספט וחזרות וכלה בבימוי והעלאה של המחזה על הבמה. הפרויקט מתבסס על ספרו של אשכול נבו, 'ארבעה בתים וגעגוע', שעובד לתאטרון על ידי הבימאית הגרמניה ניקול לייכר. המחזה הועלה לראשונה ב-28 באפריל, 2011 ב-Brotfabrik בברלין. במהלך הסתיו הועלה המחזה מספר פעמים בפרנקפורט מיין ובישראל.‬